השקעה באמנות נחשבת כבר שנים לאחת מאפיקי ההשקעה האלטרנטיביים המעניינים בעולם. בארה"ב ובאירופה מדובר בשוק שמגלגל עשרות מיליארדי דולרים בשנה, וגם בישראל פועלת קבוצה איכותית של אספנים ומשקיעים שלמדו לזהות יצירות רגע לפני שהן הופכות לנכס יקר. אבל האם זה באמת מתאים לכל אחד? כמה כסף צריך כדי להיכנס לתחום?
האמנות הישראלית צעירה, צעירה מאוד – סך שנות קיומה עומד על כ- 120 שנה, שכן נהוג לראות בבוריס ש"ץ, מייסד "בצלאל" את ראשיתה של אמנות יהודית מתחדשת במסגרת התחיה הלאומית של הציונות. היה זה הפילוסוף מרטין בובר שקבע, בקונגרס הציוני החמישי, שהציונות היא "ביטוי לשאיפת ההגשמה העצמית של העם היהודי
אחד הדברים המרתקים ביותר שניתן למצוא באמנות האבסטרקטית הוא שיתוף הפעולה הבלתי כתוב שבין האמן היוצר לבין הצופה המתבונן. ניצני שורשיה של האמנות המופשטת התפתחו כבר במאה ה-19 ובאותה תקופה הייתה תחילתה של תנועת מחאה שסחפה אמנים רבים ליצור ולהתנסות בכיוונים חדשים שלא העזו לגעת בהם עד אז. המצאת הצילום
ישנם כאלה שעבורם, ציור ארוטי התלוי בחדר המיטות הוא תרומה מבורכת לאווירה חמימה ואינטימית, סוג של תבלין מעורר המעשיר את רגעי הנצח במפגש זוגי. לעומתם ישנם אחרים שאין להם בעיה כאשר בסלון ביתם תלויים ציורים הכוללים עירום… כל אחד על פי הערכים והתרבות עליהם גדל. בואו נגמור את זה יפה…
מלבד נופים ופורטרטים, כן, יש גם כאלה אצלו, איש גורדון מצייר ציורים אירוטיים. בציורים האלה נשים הן המלכות הבלתי מעורערות של עולמו האמנותי. מבט אחד מספיק כדי לחשוף את הסוד שגורדון לא ממש מנסה להסתיר: הוא אוהב נשים… מאוד. בידו המיומנת הוא משרת את תשוקותיהן, את גחמותיהן ומסייע להן, לממש,
איך ציור נכון יוצר מרחב בטוח, רגוע ואנושי בשנים האחרונות הולכת ומתבססת ההבנה שמרחבי ריפוי אינם מתקיימים רק דרך פרקטיקה רפואית, אלא גם דרך החוויה הכוללת של המטופל. קליניקות, מרכזים רפואיים וחדרי המתנה הם מקומות שבהם אנשים מגיעים לעיתים כשהם חשופים, מתוחים או חסרי ודאות. במצבים כאלה, לסביבה החזותית יש
אתם ודאי מכירים את תחושת ההתאהבות ביצירה – החיבור לאנרגיה, לתנועה ולרגש שבוקע ממנו, משהו שמושך אתכם וגורם לכם לדעת שהציור הזה הוא בדיוק מה שאתם מחפשים. אבל אז אתם עלולים לגלות שמשהו לא מסתדר, שהגודל או הפרופורציות לא מתאימים למיקום שלו, או שהוא לא מתחבר בדיוק לנישה המתוכננת. במקום
עולם האמנות האקספרסיוניסטית הוא מרחב שבו החוויה הפנימית והרגש הגולמי מקבלים קדימות על פני העתקה מדויקת של המציאות. זהו זרם שמשתמש בצבעים עזים, במשיכות מכחול דינמיות ובעיוותי צורה מכוונים, כדי ליצור אימפקט רגשי עוצמתי על הצופה. כשאני ניצב מול קנבס לבן בסטודיו, אני לא מחפש את הדיוק של הקו, אלא
