איש גורדון

אמן רב תחומי

איש גורדון| איש גורדון צייר| האתר של איש גורדון

התבוננות

מראות הטבע הפראי, סלעי הבזלת השחורים, ריחות הרפת והחציר, פרחי הבוגנוויליה הסגולים ומי האגם השקטים, נספגו בי מגיל צעיר. כך הכל התחיל, ועם השנים למדתי להתבונן ולחקור לעומקם של דברים את החוויות שאני פוגש בדרכי כדי לתרגם אותם ליצירות אמנות.

"התבוננות" – כך אמר אחד המורים שלי, מקורה בתבונה או בהבנה; זו היכולת להבין את מה שרואות העיניים.
בשנת 2017, אחרי שנים רבות של יצירה, נרשמתי ללימודי אוצרות בסמינר הקיבוצים, בעיקר כדי להעשיר עצמי בהכרות עמוקה עם המרחב שבו אני פועל. היה לי חשוב להבין את הקשר בין אמנים למוזיאונים ולגלריות, קיומן של תערוכות בינלאומיות, השפעות, סגנונות וזרמים בעולם האמנות.
ראייה מרחבית ועיצוב תמיד עניינו אותי ולכן היכולת הנוספת שרכשתי כאוצר, תורמת לי גם באפיק ספציפי זה של ציורים המשמשים כמשלימי עיצוב דומיננטיים בבתים, משרדים ומרחבי עבודה. 
בעבר, עסקתי במשך שנים גם בצילום, במוסיקה, בעיצוב גרפי, בפיסול. כיום רוב הפעילות האמנותית שלי מתרכז בציור.

 

 

טעימות ראשונות

את הבסיס ליכולת ההתבוננות העמוקה שלי רכשתי כנראה כילד צעיר בתקופת גן הילדים ואף מוקדם יותר במושבה יבנאל. אני זוכר עצמי שרוע במשך שעות על הגב בחצר, מתבונן בקסם המתרחש מול עיניי בעננים השטים בשמים בעודם משנים צורתם. התרגשתי לגלות שם דמויות, חיות, ארמונות ואוניות.
את מרבית היום ביליתי אז בסוג של בטלה שקטה וחלומות בהקיץ, כי מלבד המסתננים הבודדים שהתגנבו מדי פעם בלילות כדי לגנוב פרות, הרגשתי מאוד רגוע ובטוח.
בחצר הבית שוטטו תרנגולות. אחת ההנאות הגדולות שלי הייתה להביט מהופנט בשיירות נמלים הצועדות בטור מפותל, מנסה לחקור את אורחות חייהן.
בגיל 11 בניתי עם אבא את מצלמת הנקב הראשונה שלי מקרטון – קמרה אובסקורה. נהניתי מחוויית הצילום והוקסמתי מתהליכי הפיתוח. עד היום ריח של חומץ מזכיר לי חדר צילום.
בחופש הגדול שלחו אותי הוריי לעבוד במעבדת הצילום (שחור לבן) של הדוד ז׳ק ב'פוטו נהריה', ובערב, בביתה של סבתא, ניגנתי להנאתי על ה'הרמוניום' (סוג של פסנתר עם מפוח המופעל ברגליים, כמו מכונות התפירה שלפני תקופת החשמל).

 

 

צלילים והרמוניות

לשידורי הרדיו הקשבתי באותם ימים באוזניות מתכת ישנות שהיו מחוברות ל״רדיו גביש״ אותו בניתי במו ידיי בהדרכתו של אבא.
לצד התקליטים של שארל אזנבור ואנריקו מסיאס, התנגנו בבית גם תקליטים של מוסיקה קלאסית – צ׳ייקובסקי, שופן ובטהובן.
כנער, התמוגגתי מהמוסיקה של נינו רוטה, מצד אחד, ושל סשה ארגוב ושלום חנוך, מצד אחר, כך שהמוסיקה שספגתי בגיל צעיר הייתה עשירה ומגוונת.

 

 

 

נגיעות ראשונות בצבע

כשראיינו את אמא שלי, לפני מספר שנים, לרגל תערוכה קטנה משותפת, היא סיפרה שמאז ומעולם הייתי "הילד עם העיפרון ביד". בשנת 1974, בהיותי חייל בן 23, זכיתי במקום ראשון בתחרות ארצית לאמנים צעירים, בתערוכה שהתקיימה בבית ציוני אמריקה בתל אביב.

מסלול חיי והשירות הצבאי הובילו אותי לתחומים מפתיעים. בצבא עסקתי באלקטרוניקה, אבל האהבה שלי לאמנות החזירה אותי תמיד ״הביתה״ – לעולם היצירה והציור.

 

בגרות

נישאתי לראשונה בגיל צעיר ופעם שנייה בגיל 45. במשך 31 שנות נישואי נולדו לי חמישה בנים משתי נשים.
בשנת 1977, זמן לא רב אחרי השחרור מהשירות הצבאי, הקמתי את המקומון 'צפון 1' אותו ניהלתי וערכתי במשך 3 שנים.
במשך כ-30 שנים עסקתי בעיצוב גרפי גם כשכיר וגם כבעל סטודיו עצמאי. עבדתי כמעצב גרפי במשרד פרסום, ובהמשך כמנהל האמנותי, קופירייטר ומנהל הסטודיו הגדול בעיתון 'הד הקריות' ולאחר מכן במערכת שכללה את קבוצת עיתוני 'קול חיפה' ולבסוף גם בעיתון 'כלבו'.
במשך שנים עסקתי, במקביל לעיצוב גרפי, גם ברפואה אלטרנטיבית, ארומתרפיה, עיסוי בשמנים ארומטיים ואקופונקטורה (דיקור סיני).

 

 

מילים ומנגינות

בשנת 1986 השתתפתי במחזמר 'הלילה שיר ופיילה' בו גם הלחנתי את אחד השירים שכתב חיים חפר עם העיבודים של רוני וייס.
בשנת 1994 הוצאתי לאור את דיסק המוסיקה הראשון (והיחיד) שלי. השקעתי בו שנה שלמה של עבודה, עיבודים ונסיעה לאולפנים בתל אביב, ואת כל הכסף שהיה לי באותם ימים, כ- 40,000 דולר (חצי מערכו של הבית שמכרנו אחרי הגירושין). אמנם הדיסק שיצא בהוצאת NMC לא הצליח מסחרית, אבל אני עדיין נהנה ממנו מדי פעם על אף לקות השמיעה החמורה שלי (אני נכה צה״ל).


בשנת 2012 זכיתי במקום ראשון בתחרות ציור דיגיטלי שאורגנה על ידי חברת 'אריג׳נט' – יבואנית לוחות הציור של Wacom.

בשנת 2013 ייצגתי את ישראל בתערוכה בינלאומית בקאן בצרפת, תערוכה שאצרה מרינה פיקאסו, נכדתו של הצייר פאבלו פיקאסו.